האורחים(UFO) משתמשים בהכרה כדי לתקשר.

- ההכרה בסיסית -

האורחים משתמשים בהכרה שלהם ושלנו כדי לתקשר

סוגיית התודעה בעת המפגש עם המבקרים (החוצנים) היא הנושא המרכזי בספר שכתבתי בעקבות חוויית המפגש פנים-אל-פנים:אחד: מפגש פנים-אל-פנים, חוויית תודעה חוצנית והתפתחות התודעה האנושית.

בפרק הראשון של הספר אני מתאר את המפגש עצמו – כיצד יצרו המבקרים את התקשורת לראשונה, ומיד לאחר מכן את המפגש פנים-אל-פנים.

כיום אני מבין שהדרך המיוחדת שבה הם תקשרו איתי, למעשה שירתה מטרה רחבה הרבה יותר מכפי שקלטתי בעת המפגש עצמו. מעבר ליצירת התקשורת ביניהם לביני דרך התודעה שלי ושלהם, הם חשפו בפניי בו-זמנית מרחבים לא מודעים של מרחב ההכרה שלי מרחבים שלא היו מוכרים לי עד אז. הם לא הסבירו לי את זה, לא העבירו ידע ולא לימדו אותי דבר במישור האינטלקטואלי; הם פשוט אפשרו לי לחוות זאת מעצם המפגש איתם.

הם הותירו לי לעשות את מלאכת ההבנה הרציונלית-לוגית של חוויה זו. נראה כי עבורם, המאמץ הזה ותהליך ההבנה העצמית שלנו הם בעלי חשיבות רבה עבורנו.

הדרך שבה בחרו לעשות זאת מופלאה – הן בשל עומק הבנתם את מצבי התודעה והפסיכולוגיה שלנו, והן בשל האופן החכם, המתוחכם והעמוק שבו יצרו את התקשורת. גם כיום, כ-40 שנה לאחר אותו מפגש, אני עדיין לומד ומגלה בו רבדים נוספים.

שלב התקשורת הראשון החל בהופעתם בעודי ישן, אך אני מחוץ לגוף (חוויה חוץ גופית), לכן מסוגל לראות אותם. עבורי – לפחות בתחילה – החוויה דמתה מאוד לחלום. מה שהיה שונה ומיוחד בחלום זה היה המודעות הברורה לכך שגופי ישן באותה עת, אך תודעתי נמצאת מחוץ לגוף. יכולתי להביט בגופי הישן על המיטה ולראות שעיניו עצומות.

בסמוך לגוף הישן, ליד ראשי, עמד אחד האורחים, ושלושה או ארבעה נוספים נכחו בחדר.

החוויה הראשונית שלי במצב זה – עוד בטרם החלה התקשורת עם המבקרים בחדר – הייתה ידיעה ברורה שאני-הוא למעשה התודעה שלי, ההכרה שלי. אותו גוף ישן על המיטה הוא מעין כלי משני שאני משתמש בו – דרכו – כשאני ער... זו הייתה עבורי חוויה ברורה ופשוטה: ההכרה, התודעה שלי אינה תלויה בגוף ואינה תוצר שלו; להפך – הגוף שלי מופעל על ידה ותלוי בה.

ניתן לכתוב ספר שלם על החוויה העצמית של תודעה מחוץ לגוף, שכן זוהי חוויה שונה לחלוטין מהאופן הרגיל שבו אנו חווים את המציאות בחיי היומיום, דרך הגוף. במאמר זה אתמקד יותר באינטראקציה שבין התודעה שלנו לבין תודעתם של ה"מבקרים" – הן בשלב הראשוני שבו אני חווה תקשורת מחוץ לגוף, והן מיד לאחר מכן, כשאני חוזר לגוף, מתעורר, פוקח עיניים ומתיישב על המיטה, אך עדיין רואה אותם בחדר לצדי – אבל הפעם במצב תודעה רגיל, דרך הגוף.

בשלב הראשון, כשהייתי לראשונה בחיי מחוץ לגוף, ראיתי לראשונה את המבקרים וחוויתי תקשורת עמם. באותו רגע לא חשתי פחד; חוויתי אותם כנעימים ומוכרים. הבנתי שהתקשורת בינינו – כשהייתי מחוץ לגוףהייתה זורמת ומלאה, ללא המגבלות הכרוכות בשפה כזו או אחרת. אני זוכר גם מעין צחוק או הומור נעים שעבר בינינו אל מול המראה של גופי הישן על המיטה... ידענו שאני עומד לחזור לגוף, למצבי הרגיל.

המודעות הבאה שלי הייתה כבר בתוך הגוף, כשאני שוכב על המיטה ופניי אל הקיר. חשבתי שחלמתי חלום מוזר מאוד שבו ראיתי את עצמי מחוץ לגוף, מוקף במספר ישויות ירוקות, וביליתי איתן בנעימים... המחשבה על החלום גרמה לי לצחוק לרגע, שהפסיק מיד כששמעתי רעשים מוזרים מאחוריי בחדר. הפניתי את מבטי חזרה אל החדר, התיישבתי, ואז ראיתי אותם: אותו אחד שעמד לצדי קודם לכן ב"חלום" עמד במרחק של כחצי מטר ממני, והשאר עמדו בחדר – כולם ניצבים ומביטים בי. קשה לי לתאר ולהעביר את עוצמת האימה והפחד שחשתי באותו רגע. הרגשתי את גופי קופא מפחד מולם, בעוד עיניהם השחורות והגדולות נעוצות בי. אימת מוות אחזה בי. לא הבנתי מה קורה – האם אני עדיין חולם? צבטתי את עצמי; הייתי ער לחלוטין. אני יושב, עיניי פקוחות... לא יכולתי לשאת עוד את האימה, לא הצלחתי לנשום מרוב פחד... ואז, מתוך ייאוש – או אולי מתוך הצורך להתמודד עם הפחד ולנשום – עלתה בי המחשבה: אלה אותם אורחים שראיתי בחלום לפני רגע; היה לי נעים אתם, הכרתי אותם, הם אינם רוצים לפגוע בי, אפילו הייתה בינינו אהבה וקבלה, אז אולי אין סיבה לפחד שאני חש כעת... עם המחשבה הזו, התחלתי להירגע. מאותו רגע החלה – או שבה והופיעה – אותה תקשורת שחוויתי קודם לכן עם הישויות הירוקות (התהליך באותם רגעים מתואר בפירוט בפרק הראשון של הספר; ניתן לקרוא את הפרק המלא באתר הספר או בעמוד הספר באמזון). https://tinyurl.com/493526tu

למעשה, באותם רגעים של מודעות רגילה ומלאה דרך הגוף וחושיו, חוויתי שוב תקשורת טלפתית עם המבקרים – תקשורת ללא שפה או מילים. נראה כי באמצעות ההכנה למפגש עמם בעודי מחוץ לגוף, הם העניקו לי אפשרות והכינו אותי למפגש, אשר אלמלא הכנה זו – לו היה מתרחש אך ורק דרך הגוף ובתודעה רגילה – היה אולי בלתי-אפשרי עבורי.

הודות לאופן המיוחד שבו תקשרו עמי המבקרים, ידעתי מאותו יום ואילך שאינני רק הגוף שלי; ידיעה זו שינתה לחלוטין את תפיסת חיי. ההכרה היא יסוד מהותי. ההבדל בין חוויית התודעה מתוך הגוף ודרכו לבין חוויית התודעה בלעדיו הוא עצום, ועם זאת – זוהי אותה תודעה עצמה! היה זה רובד נוסף של הבנה, חוויה משמעותית ביותר – המתוארת בספר ומובילה לפרקים הבאים בהם מתגלה הפוטנציאל העצום הטמון בהכרה עם הגוף או בלעדיו... לרכישת הספר: https://tinyurl.com/bdf4cfbs #תודעה #טלפתיה #אי_דואליות